בית סבא בשכונת התקווה

 



סבא מנחם זיאת (זיאת זה מוכר שמן זית בערבית) היה בחלב תופר חליפות גברים)וחלק מהסחורה היה מוכר בטורקיה ובאירופה היה איש אמיד מאוד.

בשנת 1945 כשסוריה קבלה עצמאות ובעקבות שלושת הבנים שלו מכר הכול לקח את הכסף ועלה לתל אביב יפו.

לסבא היה חשוב מאוד אחדות המשפחה  קנה מגרש של כדונם בשכונת התקווה ועליו בנה בית למשפחה בן 4 קומות .

בקומה התחתונה היה חדר אורחים גדול  וחדר לסבא וסבתא שרה וכן מטבח משותף לכל הבית .

בשאר הקומות היו חדרי מגורים לבנים ביחד עם המשפחה של הבנים.

דוד יצחק, דוד אברהם, דוד יוסף

סבתא שרה היתה מיסטיקאנית ותמיד הגיעו אליה אנשים להסיר עין הרע באמצעות עופרת ולרפא חולים.

והיו מגעים מטופלים מכל הארץ .

אמא שלי עבדה אחרי שילדה אותי במוסד לחינוך מיוחד בכפר סבא וסבתא שרה גדלה אותי סבתא  לא דיברה עברית רק ערבית

כך שעד גיל 5 דברתי רק ערבית.

כך ששפת האם שלי היא ערבית סורית

וכשהלכתי לגן בגיל 5 לא ידעתי עברית. כל הילדים צחקו עלי והיה לי קשה מאוד להתאקלם.

אבא שלי לא רצה להתגורר עם כל המשפחה בחמולה וקנה בית בקרית שלום .

אבל בילנו כל ערב אצל הסבתא.

ואני היתי הצעיר שבהחבורה כל הדודים ובני הדודים אהבו אותי ופנקו אותי.

כל ערב כל החמולה היתה מתכנסת על המחצלות בחדר אירוח לארוחה משותפת. הנשים היו טורחות במטבח לארוחה משותפת.

מאוד אהבתי את האווירה המשותפת.

במרכז המעגל היה מגש גדול עם כל האוכל לא היה נהוג לאכול בצלחות  כל אחד אסף לפיתה מזון וכך אכלנו  כמנהג הערבים.


בסיום הארוחה היו מעשנים נרגילה ומספרים סיפורים עד חצות הלילה.
בסמוך בשכונה היה בית כנסת של החלבים ומגיל קטן למדתי בבית הכנסת להתפלל .



אני היתי הבנימין שבחבורה וכולם פינקו אותי.
כשסבא  וסבתא נפטרו כל הדודים רבו על הירושה וכך הסתימה האידליה המשפחתית כשלא מדברים אחד עם השני.


בשבילי זאת היתה טראומה מה כסף יוכל לגורם שנאה ופירוד.
מאז תמיד פחדתי עד היום אני מפחד מכסף שרק גורם לפירד ולשנאה בתוך המשפחה



לתוכן העניינים



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תודות ותוכן העניניים בבלוג זה

מי אני מנחם

מדריך במסע ישראלי