שביל ישראל

  

שביל ישראל

שביל  ישראל הטרק של ארץ ישראל החברה להגנת הטבע  סימנה שביל שחוצה את ישראלבאורך  1000 ק"מ מהחרמון ועד מעבר טאבה באילת מחולק ל 56 מקטעים.

בזמן שהיתי בסדנת ויפאסנה  ביום התשיעי בזמן שהיה מותר לדבר אחד המשתתפים סיפר לי על צעידה שלו בשביל ישראל נדלקתי מהחוויה ורצתי להיות כמו  השבילסטים הצעירים לצעוד את שביל ישראל. ופשוט לחוות את כל השביל במכה אחת ולא רק מקטעים ספורים.

המטרהשלי היתה לבדוק את יוכולת ההשרדות בטבע ולצאת מהמגבלה של בית מוגן  בין 4 קירות לבדוק את היכולות והגבולות הפיזיות והנפשיות שלי. 

החלטתי לצאת למסע בשביל ישראל מהצפון אל הדרום לבד.מיד לאחר שמחת תורה

הכנות למסע:

המסע המשמעותי היחידי שעשיתי בחיי היה מסע כומתה בסיום טירונות גולני מצומת גולני שבאזור טבריה עד למוצב חרמון  עליון 120 ק"מ מסע שנמשך 36 שעות  היתי אז צעיר וחזק חניךמצטיין   מחלקתי  היתי במאסף הפלוגה ביחד עם סגן מפקד הפלוגה כשעל גבי מכשיר הקשר ששטוקל כ 15 ק"ג  מאסף שכל פעם שאחד החילים כושל בסוף  הטור אני מריץ אותו לראש הכוח וחוזר לאחר כך שביצעתי מסלול כפול.

הדבר המשמעותי שאני זוכר כשסימנו את המסע ברחבת חרמון עליון אחרי טיפוס קשה חלצתי את הנעלים ובפנים היתה שלולית דם...

נעלים טובות זה חובה  רכשתי נעלים טובות עד כמה שאני מבין והיתי יוצא איתם לריצות בדרך הפטרול במבוא דותן כ 10 ק"מ  כעבור שבועים למזלי הנעלים התפרקו חזרתי לחנות ורכשתי את הנעלים הטובות ביותר. ששרדו את שביל ישראל בהצלחה רבה..

רכשתי מדריך לשביל עם מפות טפוגרפיות. החלתתי לא לעיין בהסבר ובמפות לא לפני המקטע או במהלכו אלא רק בסיום המקטע בכדי שתהיה לי חוויה אמיתית של גילוי לא ידעתי באמת למה לצפות ומה אפגוש בכול מקטע ומקטע מהשביל

החלתתתי ללכת אך ורק לפי סימון השביל

ו

בזמן הצעידה כאשר במשך חצי שעה לא ראיתי סימון שביל בעיקר עקב עבודות יערנות באזור הכרמל היתי חוזר בחזרה עד לסינון האחרון ומחפש את המשך הסימון לא פתחתי מפה כי כגולנציק אנחנו רק מתברברים בשטח  פעם אחת  באזור חניון אורן  ליד כלא 6 אחרי לינת לילה בחניון במקום להמשיך דרומה טעיתי והמשכתי צפונה ורק אחרי חצי יום  של טיפוס קשה של בולדרים ענקיים במעלה נחל אורן הבנתי  שטעיתי בכיון ההליכה.

 התברברות שמאפינת גולנצקים.

באזור עין הוד  נתקלתי על השביל  בעדר של כלבי בר  שאימו עלי פחדתי מאוד להמשיך ולבסוף ירדתי והלכתי לאורך כביש 4 עד פורדייס ורק שם חברתי בחזרה לשביל

החלטתי שאני יוצא למסע לבד ולא מצטרף לקבוצה.

בעיקר פחדתי מהלבד מה יקרא אם??

בגלילובמרכז הארץ השביל עובר בסמוך לנקודות ישוב כך שאים קורא משהוא תמיד אוכל כמעט במידי לקבל עזרה לא כך בדרום הארץ בנגב  שכמעט אנו מיושב.

רציתי חופש לעשות את השביל ללא מחיבות או התחשבות באף אחד

לצעוד בכייף בקצב שלי 

לקחתי איתי מכשיר סוללארי

 אבל כל היום הוא היה כבוי בזמנו לא היתה אפשרות לטעינה מהשמש בערב ובחלק גדול מהנגב אין קליטה סוללרית אלא קליטה לוינית 

טלפון לוויני שניתן להשכיר אבל לא השכרתי וחבל 

אלוהים שמר עלי

היתי מדליק אתו אחרי שהתארגנתי ללינת לילה  ומדוח לעוז על מיקומי.ומכבה אותו עד למחר בערב.

מה לוקחים למסע כזה הערכתי שאסיים את השביל בחודשיים בסוף הקצב שלי היה איטי יצאתי מיד אחרי שמחת תורה (אוקטבר). וסימתי את השביל באילת כעבור שלושה  חודשים של כייף !!י

לגבי ציוד במוצילה

ציוד מנימליסטי בתרמיל

תחתונים

חלצות טריקו

מגבת מנדפת

סינטבון

סיר קטן

רשת ברזל לבשל על הרשת ללא גזיה פשוט לקושש זרדים. חשוב כיבוי צופים של האש.

 4.5 ליטר מים הכי כבד.

מזון  בהתחלה לקחתי פיתות  וטונה וקופסאות תירס אבל זה היה כבד

בדרךפגשתי שבילישתים ומהם למדתי מה אוכלים ואיך מבשלים בשביל

שיבולת שועל- מתבשל מהר מעט מים  לא חיבים לבשל הרבה זמן בבוקר עם קינמון ואגוזי מלך.

בצהרים עם אבקת מרק ובערב עם טחינה.

עדשים  אדומות מקור לחלבון מתבשל מהר וטעים.

בורגול תחיף ללחם לא צריך לבשל להשרות במים טופח ולאכול

אגוגי מלך מקור טוב לאנרגיה.

לגבי טחינה  השארתי אטותה באריזה המקורי שהתפוצצה וכל התרמיל התלכלך בטחינה שומנית.

למדתי להעביר לבקבוק עם פקק.

וכך אין סכנה עם הטחינה.

ונזונים ממה שפוגשים בדרך תפוחים, פרי הדר, תותים.

בכפרים הערבים כשאני עובר תמיד הזמנו אותי לאכול משהו והם מתעקשים לארח לקפה לחומוס טוב.

רציתי מאוד להיות לבד לא להתחשב  באף אחדו וגם כשפגשתי בשביל מטיילים הקפדתי שאת חנית הלילה אהיה לבד מתוך מטרה להתחזק ולא לפחד@!!

ולא להתחשב או להיות תלוי באחרים הקפדתי גם כשהיתי פוגש שבילסטים  לעת ערב היתי בורש ומוצא לי מקום לינה בנפרד.

קצב התקדמות. היתי מתעורר עם אור רא במקום מוצל.שון ומתחיל לצעוד כשנעים בערך ב 9 היתי עוצר לארוחת בוקר בדרך כלל שיבולת שועל עם קינמון  חמוציות ואגזי מלך מעדן. אחרי הארוחה מוצא מקום טוב וישן שעה .

מכאן צועד עד לשקיעה עם הפסקות קצרות.. 

 תמיד התלבטתי איפה המקום הטו לעצור  בדרך כלל לא היתי מגיע למקום מסודר ע והד החשכה היתי מתקדם בריצה  עד שאמרתי לעצמי  כאן טוב.

היו מקרים שהיתי עם שבילשתים במסלול ותמיד נפרדתי מהם  ופורש לישון לבד .

באחד הימים  בחרתי מקום לפרוש את השק שינה על קן נמלים נימלי אש שתקפו אותי באמצע  הלילה  כפר חסידים ליד  קיבוץ יגור.

עוד לילה מעניין באזור מרעה  של עדרי בקר  באזור זכרון יעקב שעד הבוקר מצאתי את עצמי מלא בצואת בקר כאן לא היה ברירה חפשתי מקווה למקלחת וטבילה.

עוד החלטה אני ישן על האדמה תחת כיפת  השמים רק בשק שינה ללא אוהל כמקובל וללא מזרן פלציב אלא להרגיש את האדמה . בשבילי את הבית אני נושא בתוכי לחוש את האדמה ואת כיפת השמיים.

בלילות קרים היתי יוצר לי מחסה  מרפד אותו בעשבים ומכסה את השק שמה בענפים.

בלילה השלישי באזור רמות נפתלי ישנתי בשק שינה והיגעו שועלים לבדוק את האורח ריחרחו מעלי ואני התעוררתי מפוחד ובמשך כשבוע פחדתי לעצום את העינים בלילה וכל רעש הכי קטן היתי מזדקף.

 המסע הזה היה הרבה יותר מטיול רגיל, הוא היה מסע אל תוך עצמי ואל תוך נופי הארץ המדהימים.

אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי היה מפגש עם מלאכי השביל. אנשים מדהימים שפותחים את בתיהם למטיילים, מאכילים, משקים ומעניקים חום ואהבה. ההתנדבות שלהם והנכונות לעזור זכו אותי בהערכה עמוקה.

אני לא יצאתי עם רשימה וטלפונים של מלאכי שביל ותמיד הצטרפתי בעקבות שבילסטים שדבגשתי בשביל

אלא אנשים שגרים על השביל או בסמוך לשביל  

 ויזמו להקים מתחם אירוח לשבילשתם ברוב המקרים בחינם. צריך להתקשר ולראות עם המקום פנוי 

ואים המקום מרוחק מהשביל הם מבצעים הקבצות.

למה זוכים מהמלאכים.

סיפורים על המסלול מפי מלאכי השביל

מקלחת

לינה במיטה באווירה  של בית.

ארוחה צמחונית מזינה ממה שגדל בטבע.

הטענה של הטלפון

עיצות של שבילשתים

בנגב  שיש בעיה של מים הם מוסרים מיקומים של הטמנות מים שהמלאכים עושים

בשבוע השני למסע בשביל הגעתי לקיבוץ יגור 

אחרי ששלושה ימים לא פגשתי מים זורמים 

בשביל. היה זה יום חג המיים בשבילי למדתי להעריך את משמעות המים.

התישבתי ליד ברז המיים ובמשך  כמחצית השעה שתיתי מים לאט לאט בתשוקה והנאה 

היכנתי קפה.

שטפטי את הרגלים ופוצצתי שלפוחיות בכף הרגל

כיבסתי את החולצה.

היו אלא רגעים של הודיה

מה הכי אהבתי במסע  בשביל ישראל???

• הטבע: הנופים המשתנים כל הזמן, מהמדבר ועד ההרים, היו פשוט מדהימים.
• האנשים: המפגשים עם מטיילים אחרים ומלאכי השביל יצרו חוויות בלתי נשכחות.
  

לאזור איילת הגעתי בדצמבר  בוקר אחד שאני צועד בנחל שלמה  התחיל טיפטוף של  גשם שבמהרה  הפך לשיטפון בנחל

אני ממשיך לצעוד כשכולי רטוב ורועד מיקור בדרך פגשתי מטילים צעירים אחד מהמטילים שראה אותי רועד מקור תרם לי את המעיל שלו.

.בקצה הנחל בחוות גמלים כשהגעתי לחווה  העובדים התילנדים  הזמינו אותי להיכנס  דאגו לי לבגדים יבשים ולמרק חם... מרגש.

היה מפתיע לראות את האילתים מגיעים לעשות קייקים בנחל שלמה חוויה

• האתגרים:

  • פיזיים: הליכה ממושכת בתנאי שטח מגוונים, עליות תלולות, ירידות חדות, חום קיצוני או קור עז, והתמודדות עם תנאי מזג אוויר משתנים.
  • מנטליים: בידוד, שינויים בשגרה, התמודדות עם קשיים פיזיים, התאקלמות לתנאי שינה קשים, והצורך להתמודד עם אתגרים בלתי צפויים.
  • לוגיסטיים: , ניווט, מציאת מקומות לינה ומים, נשיאת ציוד כבד, והתמודדות עם בעיות בריאותיות.
  • סביבתיים: מפגשים עם חיות בר, סכנת התייבשות, חשיפה לשמש, והשפעה של מזג האוויר על המסלול.

• ההנאות:

  • חיבור לטבע: חוויה עמוקה של הנופים המדהימים של ישראל, מגוון בתי הגידול, והצמחייה והחי הייחודיים.
  • גילוי עצמי: התמודדות עם אתגרים פיזיים ומנטליים, חיזוק הביטחון העצמי, והבנה עמוקה יותר של היכולות האישיות.
  • חוויה חברתית: היכרות עם אנשים חדשים, יצירת קשרים משמעותיים, וחיזוק הקשר עם חברים ובני משפחה שמצטרפים למסע.
  • תחושת סיפוק: ההנאה הגדולה מהשגת המטרות, תחושת ההישג, והזיכרונות הבלתי נשכחים.

• טיפים למי שמתכנן לצאת לשביל

  • הכנה פיזית: אימונים מראש, בניית כושר גופני, והתאמת הציוד.
  • ציוד מתאים: נעלי הליכה איכותיות, תרמיל גב נוח, ציוד קמפינג, ומערכת סינון מים.
  • בטיחות:  והקפדה על כללי בטיחות.
  • סבלנות והנאה: לא להשוות את עצמך לאחרים, להקשיב לגוף, ולהנות מכל רגע.




שביל ישראל הוא חוויה ייחודית ובלתי נשכחת, אך דורשת הכנה רצינית והתמודדות עם אתגרים. עם זאת, ההנאות והסיפוק שבסוף המסע שווים את המאמץ.

מנחם

לתוכן העניינים