המכתב שלא נכתב

שכני היקר,

כותב אני  אליך ממישור כדור הארץ, כאן מהבית שלך לשעבר, מארץ ישראל, מישור קסום  שנפרדת מממנו לפני כ- 7 שנים, שבע  שנים  בזמן כדור הארץ.

עזבת אותו  בגבורה, ויצאת למסע  במישור  הנשמה.

לא יודע מה קורה שם אצלכם, מה אתם עושים שם, מה השפה שלכם , מהו  אמצעי התשלום, מה אתם חווים ולמדים שם, האם אתה מקבל מידע עלינו ועל משפחתך לשעבר, או שהקשר התנתק.

את דברי אליך שכני היקר,  אני יודע  שיוכל  אני  רק לשדר  אליך  בשקט בזמן מדיטציה מתודעה שלי אל התודעה שלך.

שכני, כבר שנים אני נושא אותך בתוכי, הרצח שלך הוא אחד מאבני הדרך המרכזים בחיים שלי, התובנות, שינו לי את כל הטעם של החיים.
גם אני  כמוך יצאתי למסע, ללמוד לחיות את החיים ולא רק להתפרנס ולשרוד.

למדתי, לצאת מנקודת הראות הצרה ולראות את הדרך הרחבה.

מצאתי את עצמי בדיוק כמוך, נוסע במסלול הרחב של החיים מרובה המסלולים לשום מקום, בעיקר, נוסע לעבודה ובחזרה.

שכני, הגעתה  בחיים הקצרים  שלך גבוה מדי ורחוק מדי, אבל התנתקת מהמהות האמיתית והטבעית של החיים.

דע לך שהדהמתה אותי בדרך המיוחדת שלך להסתלק מהחיים עם " הילה " של גיבור.

כבר שנים מאז שהלכתה מאיתנו שאני מת לפתוח את הפה ולספר לכולם  את האמת, אבל לא מעיז.

במהדורת החדשות, ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות,  סופר על הרצח שלך בהרחבה,  על שלושת  המחבלים,  שארבו בצידי הדרך ופתחו לעברך באש מן המארב, עצרת את הרכב, יצאת כמו גיבור, שלפתה את האקדח והסתערת עד שהתבוססת בדמך.

שכני, מות גיבורים בחרתה לך כל הכבוד איך שעבדת על כולם איזה הלוויה של גיבור  ישראל ערכתה לך, כל הכבוד.

רק לי סיפרת את האמת!

אני, זוכר את אותו הבוקר לפני שהסתלקת כשנסעתי איתך טרמפ באוטו החדש שלך, סיפרת לי על חוסר הטעם  בחיים, הרגשת שאף אחד לא צריך אותך באמת שאת המחייבות שלך בחיים סיימת.

סיפרת על המשרד שלך,  על כך  שהפקידות   מסתדרות כבר בלעדיך,  ואתה רק "מסתובב להם בין הרגליים".
על הדירות שרכשת לילדים, על תוכניות החיסכון,  על האישה שלא מתפקדת והילדים החנונים.
הצעתי לך  לצאת לחופש לחופשה לטיול בעולם, לעשות חיים  ולראות את הפרחים בצידי הדרך.

אבל, אתה שכני בוגר סיירת מובחרת, אמרת לי "אני לא יודע לחיות, רק לעבוד כמו חמור ".

שכני, מאמין אני באמונה מוחלטת שהנשמה שלך הייתה הבמאית והמפיקה של היציאה המוקדמת שלך  ממעגל החיים,  מות גיבורים.

אבל, למעשה התייאשת מהחיים, מהבית המבולגן, מהאישה שלא מתפקדת, מהילדים, קמת  כמו נמושה ברחת והפקרת את כולם.

הידיעה הזאת, הכתה בי, שזאת  הבחירה שלנו  ורק שלנו בחיים או במוות.
                                            
העוצמה הזאת שלנו מפחידה אותי, הכוח האדיר של הנשמה שמוציא לפועל  את המחשבות והרגשות שלנו ויוצר את המציאות בעולמנו.

רוצה אני לספר לך שהעזיבה שלך רק עשתה טוב למשפחה שלך, כאילו הנכחות שלך רק סירסה אותם.

אשתך,  קמה אחרי השבעה זרקה את הטרנינג הישן  שאיתו בילתה את כל היום, קנתה חליפות מחיטות, ומהר מאוד הפכה מעקרת בית משעוממת  לאשת עסקים, המשרד שלך  שזנחת, הפך  לאימפריה.

הילדים גדלו, הבכור, הפך למרצה לכלכלה באוניברסיטה. האמצעי, במאי תיאטרון  והקטן התחיל בלימודי רפואה.

אני, מזמין אותך, שכני, לחזור וליהנות מהבריאה הנפלאה שלנו.

להתראות, נפגש אולי בסיבוב הבא בבית ספר כדור הארץ.

בידידות


שכנך לשעבר

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה